В Турции обнаружили 2500-летний мраморный статую высотой более двух метров

Археологи в Сарты (Турция) нашли уникальную статую эпохи раннего классического периода, которая использовалась как тротуарная плитка. Эксперты отмечают, что находка проливает новый свет на искусство лидийской цивилизации и её связь с древней Грецией.

Перевод ИИ

Текст статьи доступен на языке оригинала.

Нажмите кнопку «Перевести статью» выше, чтобы сгенерировать перевод с помощью ИИ.

Оригинальный контент

Источник

פסל בעל ממדים מרשימים של יותר משני מטרים, שתוארך לכ-2,500 שנים, התגלה בסארדיס (Sardis), בירת ממלכת לידיה מתקופת הברזל. הממלכה שכנה במערב אנטוליה (אסיה הקטנה) ושרידיה נמצאים סמוך לסארט (Sart) של ימינו בטורקיה. התגלית ראויה לציון מסיבות אחדות, כך לדברי ד"ר ניקולס קייהיל, מהמחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, שעמד בראש צוות הארכאולוגים שמצאו את הפסל העתיק. "נדיר מאוד למצוא פסלים מונומנטליים שכאלה מתקופה זו באזור הים התיכון. מונומנט ייחודי זה, המצוי במצב השתמרות יוצא דופן, שופך אור חדש וחשוב על האמנות המרכזית של ממלכת לידיה ועל הקשר בין תושבי האזור לעברם", אמר ד"ר קייהיל. החפירה הארכאולוגית נערכה בחסות משרד התרבות והתיירות של טורקיה ומוזיאוני האמנות של הרווארד. האתר הטורקי הוכרז אשתקד כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, ובכך בוסס מעמדו כאתר בעל חשיבות מכרעת להבנת העולם העתיק. החוקרים חשפו את התגלית בסוף חודש מאי, בעת שבדקו שדרה רומית מרכזית המעוטרת בשורות עמודים. הפסל היה שבור לשני חלקים ונעשה בו שימוש חוזר – כשהוא מונח כשפניו כלפי מטה – כאבני ריצוף בדרך העתיקה. "אתה רואה מעין עולמות שלמים נפתחים לנגד עיניך", אמר ד"ר קייהיל על הרגע שבו הבין כי מדובר בתגלית יוצאת דופן. "ואז החלו הניחושים", הוסיפה ד"ר סוזן אבינגהאוס, אוצרת מחלקת האמנות העתיקה ע"ש פרופ' ג'ורג' מקסים אנוסוב האנפמן וראשת חטיבת האמנות האסייתית והים תיכונית במוזיאוני האמנות של הרווארד, שנכחה בסארדיס במהלך החפירות. "האם זהו סגנון ארכאי? אולי לא, זה נראה מעט מאוחר יותר. האם זה גבר? האם זו אישה? כשהחלו לנקות את האדמה סביב הראש, ראינו שיש לו פאות ארוכות – וכך השאלה הזו באה על פתרונה". בני האימפריה הלידית – ששלטה באזור המהווה כיום את מערב טורקיה, בערך מאמצע המאה ה-7 ועד אמצע המאה ה-6 לפני הספירה – הותירו אחריהם מעט מאוד תיעוד כתוב על אודות הציוויליזציה שלהם. רוב המידע שהיה ידוע עליהם נבע מכתביהם של יוונים ורומאים, אשר ראו בלידים "ברברים" מן המזרח. אולם ממצאים ארכאולוגיים חשפו כי סארדיס, בירת האימפריה הלידית, הייתה מוקד של מותרות ותרבות – ובפרט של בשמים ובגדים משובחים. החלקים הוצאו מהקרקע בזהירות ב-13 ביולי על ידי צוותים מיומנים. הם הועברו למעבדת שימור של פרויקט המחקר הארכאולוגי של סארדיס (Archaeological Exploration of Sardis) כדי להתחיל בניתוח מעמיק, הנמשך גם כעת. דמות השיש שהתגלתה, לבושה בקיטון (Chiton), בגד יסוד מסורתי שנהוג היה ללבוש ביוון העתיקה ישירות על הגוף, בדומה לטוניקה, גלימה הכרוכה באלכסון, ובגד ייחודי – אולי מקומי – בעל קפלים אופקיים עדינים. לעיצוב הזה יש מעט מקבילות בפיסול עתיק, אמר הארכאולוג ד"ר בהאדיר יילדרים, מומחה לאמנות וארכאולוגיה יוונית ורומית ממוזיאוני האמנות של הרווארד, שסייע בעבודות ניקוי וניתוח הממצאים. "הדבר המפתיע ביצירה הזו הוא שיש בה מאפיינים שלא נראו בפיסול מסוג זה. הבד המשתלשל מתחת, הדוגמה האופקית הייחודית" אמר ד"ר יילדרים. עמידתו הזקופה של הפסל, שיערו הארוך והמסודר וסגנון לבושו מזכירים פסלים יווניים ארכאיים מהמאה ה-6 לפני הספירה. עם זאת, הוורידים הבולטים ופרטים אנטומיים אחרים מעידים על תקופה מאוחרת בהרבה – ככל הנראה בין השנים 470 ל-450 לפני הספירה, ראשית התקופה הקלאסית ביוון. באותה עת, סארדיס כבר לא הייתה בירה עצמאית, אלא נכבשה על ידי האימפריה הפרסית האחמנית והפכה למרכז מחוזי חשוב. עם זאת, הדמות אינה מגלה כל השפעה פרסית. לפיכך, הפסל נתפס במבט ראשון כיצירה מסורתית ביותר, הדבקה בסגנונות תסרוקת ולבוש עתיקי יומין, אך בה בעת רומזת להיכרות עם הסגנונות הרווחים ביוון – מקום שבו דמות כזו הייתה עשויה להיות מתוארת כעלם עירום. ואולם, הלידים ועמים אנטוליים אחרים לא עסקו בפעילות גופנית בעירום ולא נהגו לתאר את צעיריהם ללא בגדים. ההתייחסויות למסורות תרבותיות ולתקופות זמן מגוונות משקפות אמן בעל הבנה מורכבת של מקומו בעולם, אמר ד"ר קייהיל. "הפסל הזה מייצג סגנונות עכשוויים בפיסול הים תיכוני והאנטולי – העיסוק בכפות ידיים, במבנה הפנים וכיוצא באלה – ועם זאת, הדמות עוטה בגדים מתקופה המוקדמת ב-100 שנים" אמר ד"ר קייהיל. "לדעתי, ניכר בבירור הקשר בין תושבי המקום לעברם". מיקומו המקורי של הפסל ותכליתו אינם ידועים. עם זאת, אחת האפשרויות היא שהפסל ניצב במקדשה של קיבלי (Cybele) – האלה האם האנטולית. מקדש זה מעולם לא התגלה, אך תואר במקורות ספרותיים כאחד החשובים ביותר בסארדיס. ד"ר אבינגהאוס הסבירה כי היה זה נוהג מקובל בקרב אזרחים אמידים או מנהיגים פוליטיים להציב את דמותם בנוכחותה של אלוהות, כדי שיוכלו למעשה לעסוק בפולחן לנצח. "אתה מציב את עצמך במקום בולט שבו האזרחים או הנתינים שלך יכולים לראות אותך, אך באותו הזמן אתה סוגד לאל – ואם אתה שליט, אתה שואב לגיטימציה מהקשר לאותה אלוהות. לפיכך, ייתכן בהחלט שהדמות המתוארת היא של אדם רם מעלה", אמרה ד"ר אבינגהאוס. רוב פסלי השיש העתיקים היו צבועים, וסביר להניח שגם פסל זה לא היה יוצא דופן. צוות השימור פועל כעת לניקוי הפסל, תוך שמירה על שרידי צבע שנותרו עליו לצורך ניתוח הצבעים. עם סיום עבודות השימור, השברים יחוברו זה לזה והפסל יוצג במוזיאון ארכאולוגי בטורקיה, לצד ממצאים נוספים מסארדיס.