Смысл пророка Навина: необходимость единства нации перед новым этапом истории

המעבר משנה לשנה מחייב אותנו להיערך, הן ברמה הפרטית והן ברמה הלאומית, לא רק לחשבון נפש על העבר, אלא גם לקליטת מציאות חדשה המתחדשת עלינו, ולפתיחת שלב חדש בחיינו. עם פתיחתה של פרשת ניצבים אנו פוגשים את הפועל המיוחד, שעל שמו נקראת הפרשה: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אלוקיכם" (דברים כט, ט). רש"י עומד על הצורך בהתייצבות זו ומביא שלושה הסברים שונים (מתחיל כאן, וממשיך על פסוק יב). ההסבר הראשון קשור לכריתת הברית, כפי שנאמר בהמשך: "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אלוקיך" (פסוק יא); לקראת הברית נדרשת התייצבות, האומה צריכה להתכנס כאיש אחד ולעמוד על רגליה כדי לקבל את הברית המתחדשת עם סיום ההליכה במדבר, לקראת הכניסה לארץ ישראל. ההסבר השני שמביא רש"י מתייחס לחשש הגדול שליווה את העם בעקבות דברי התוכחה הקשים שבפרשת כי תבוא: "כיוון ששמעו ישראל את דברי התוכחה הקשים הללו - הוריקו פניהם ואמרו 'מי יוכל לעמוד באלו?'". משה רבנו מרגיע את העם ואומר: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם" - למרות הצרות והקשיים, ואולי דווקא מתוך ההתמודדות עם הייסורים, אתם עומדים היום ניצבים ואיתנים. ההתייצבות כאן היא עמידה איתנה המתרחשת בעקבות התוכחה ולמרות כל הקשיים. ההסבר השלישי ברש"י, המבוסס על מדרש תנחומא, הוא שההתייצבות נדרשה מפני שהיו עוברים מפרנס לפרנס - ממשה רבנו ליהושע בן נון. המעבר ממשה ליהושע אינו רק חילוף אישי בזהות המנהיג, אלא שינוי מהותי של כל דרך ההנהגה: סיום הנהגת הניסים במדבר, של מן היורד מן השמיים, מים מבארה של מרים, ומלחמות אלוקיות שעליהן נאמר "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד), ומעבר להנהגה הטבעית ארץ ישראל, שבה צריך לנטוע עצים, לבנות בתים ולהילחם מלחמה טבעית, בעזרת ההשגחה האלוקית המיוחדת של ארץ ישראל. רש"י מציין כי גם יהושע העמיד את ישראל במצב של "התייצבות" לפני פטירתו, במעבר אל תקופת השופטים (יהושע כד, א), וכך עשה גם שמואל הנביא במעבר אל תקופת המלכים (שמואל א, יב, ז), כדי לזרז את העם לקבל את ההנהגה החדשה ואת התהליך המתחדש בתולדות האומה. את שלושת המרכיבים הללו של ההתייצבות אנחנו מוצאים גם בראשית הופעתו של עם ישראל, בתקופת האבות. כאשר יעקב אבינו יצא לחרן, נאמר: "וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו" (בראשית כח, יג). גם שם נוכחים אותם שלושה יסודות: ראשית, הצורך בהצלה ובשמירה בעת בריחתו מעשיו, כפי שמבטיח לו הקדוש ברוך הוא: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ... כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ" (בראשית כח, טו); שנית, הברית וההבטחה על הארץ: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יג); ושלישית, שינוי מצב והנהגה, כאשר יעקב יוצא לגלות ומתחלפים מלאכי ארץ ישראל במלאכי חוצה לארץ, כפי שיתחלפו שוב בשובו למחניים. כך מצינו גם אצל אברהם אבינו: "וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו" (בראשית יח, ב). שלושת המלאכים הללו מבטאים בדיוק את אותם התפקידים: אחד לרפא את אברהם - הצלה ושמירה; אחד לבשר לשרה על הולדת יצחק - הברית והמשכיות הדורות; ואחד להפוך את סדום - שינוי סדרי עולם והכרתת הרשעה. יתרה מזאת, מעמדו של אברהם בעולם השתנה באותה עת, כאשר נקרא שמו אברהם כאב המון גוים, והקדוש ברוך הוא מעיד עליו: "הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵֽאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה. וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִֽהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם" (בראשית יח, יז-יח). פרשת ניצבים נקראת תמיד בסמוך לראש השנה. הצורך בהתייצבות נובע מהמעבר מן התוכחה אל הרחמים, וכן מתוך העמידה בדין שבה עומדים לא רק היחידים אלא גם כלל העמים והמדינות: "ועל המדינות בו ייאמר, איזו לחרב ואיזו לשלום". בעומדנו כך לפני ה', עלינו להיות נכונים לא רק לחשבון נפש על העבר, אלא להכנה לקראת מצב חדש. אנו בוטחים בה' ששמר עלינו וישמור עלינו, אנו נשענים על הברית שהבטיח לאבותינו והולכת ומתממשת לנגד עינינו בארץ הזאת, ואנו מוכנים לקבל את שינוי המציאות. ואנחנו נדרשים להתייצב. להיות איתנים מול כל הקמים עלינו, ולעמוד ביחד, כאיש אחד. תקופת הבחירות עלולה לטשטש את העמידה האיתנה הזו, ולהעסיק אותנו בחידוד המחלוקות ובהאשמות הדדיות. אבל אנחנו נדרשים להתייצב, ולראות את הדברים מעל למחלוקות הללו. לראות באמת יום יום איך כל אחד מאיתנו שואף ופועל לחיזוק האומה, ולהבין שאנחנו חייבים להתייצב, ולפעול כעם אחד, כנדרש מאיתנו אחרי ייסורים, כנדרש לצורך מימוש ההבטחה האלוקית, וכנדרש מאיתנו בתקופות מעבר. במלחמה הזו, חווינו בתחילתה מכות קשות ותקופה של ייסורי שבי קשים, שהשפיעו על האומה בכללה. ההבטחה האלוקית ליוותה אותנו בהישגים האדירים במלחמה. אבל בנוסף לעמידה האיתנה למרות הייסורים, ובנוסף להבטחה האלוקית המלווה אותנו, אחנו חווים גם מעבר מתקופה לתקופה בתולדות האומה. המעבר של עם ישראל בדורות האחרונים מן הגלות אל הארץ, מן הפיזור אל האחדות ומן התלות אל העצמאות, הוא שינוי הנהגה עמוק. בכל שנה מתחדשת ההזדמנות לעלות מדרגה נוספת בהופעת דבר ה' ובתהליך הגאולה. מתוך הכנתנו ליום הדין, ומתוך המסירות העצומה שעם ישראל מגלה במערכה הזאת - באחדות ובחיבורים ההדדיים הנוצרים תוך כדי המלחמה - אנו ניצבים כולנו, ומתפללים שהקדוש ברוך הוא יעלה אותנו אל השלב הבא בתהליך תחיית ישראל.