Израильские ученые разработали метод выявления генетического «отпечатка» левкемии для раннего обнаружения рецидивов

אחד החששות הגדולים ביותר של ילדים שחלו בלוקמיה ושל משפחותיהם הוא שהמחלה תחזור לאחר שהטיפול הסתיים. כעת, מחקר ישראלי חדש של חוקרים ממרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית ומהטכניון מציג גישה שעשויה לאפשר לזהות את הסכנה להישנות בשלב מוקדם יותר, גם כאשר נותרו בגוף מספר זעיר של תאים סרטניים. החוקרים פיתחו שיטה שמחפשת לא רק את תאי הסרטן עצמם, אלא את "טביעת האצבע הגנטית" שהם משאירים אחריהם. לפי החוקרים, הגישה עשויה לאפשר לזהות שאריות של המחלה במקרים שבהם הבדיקות המקובלות אינן מצליחות לזהות אותן. המחקר, שפורסם בכתב העת הבין-לאומי HemaSphere של האיגוד האירופי להמטולוגיה (EHA), התמקד בלוקמיה מיאלואידית חריפה (AML), סוג אגרסיבי של סרטן דם המופיע גם בילדים. לחפש את הברקוד במקום את התא אחד האתגרים המרכזיים בטיפול בלוקמיה הוא לקבוע אם המחלה אכן נעלמה לחלוטין לאחר הטיפול. גם כאשר בדיקות מראות שאין עוד עדות למחלה, ייתכן שבגוף נותרו מספר קטן מאוד של תאים ממאירים. אם תאים אלה מתרבים בהמשך, הם עלולים להוביל להישנות הלוקמיה. במחקר החדש גילו החוקרים כי לכל חולה קיימת מעין טביעת אצבע גנטית ייחודית, או "ברקוד", המורכבת ממאות סמנים גנטיים זעירים המשותפים לתאי הלוקמיה שלו. החוקרים פיתחו על בסיס הממצא את DAISY-MRD, שיטה חישובית שמאפשרת לזהות את אותו ברקוד ולעקוב אחריו לאורך הטיפול וגם לאחריו. לדברי החוקרים, הברקוד נשאר יציב לאורך זמן, גם במקרים שבהם המחלה חוזרת. בנוסף, השיטה הצליחה להבחין בין דפוסים גנטיים שנמצאו בילדים שחוו הישנות של הלוקמיה לבין אלה שנמצאו בילדים שנשארו בריאים לאורך זמן. המשמעות האפשרית היא שבעתיד ניתן יהיה לזהות מוקדם יותר מטופלים שנמצאים בסיכון מוגבר להישנות המחלה ולהתאים להם מעקב או טיפול נוסף. "במקום לחפש תא סרטני בודד" המחברות הראשיות של המחקר הן ד"ר רותי שילה, חוקרת בכירה במערך ההמטו-אונקולוגי בשניידר ובמכון למחקר רפואי על שם פלסנשטיין, ודנה דיין, סטודנטית ממעבדתו של ד"ר יוסי מרובקה מהפקולטה להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון בטכניון. "במקום לחפש תא סרטני בודד, אנחנו מחפשים את טביעת האצבע הגנטית הייחודית שלו", הסבירה ד"ר שילה. "המשמעות היא שניתן לזהות סימנים לנוכחות שאריות מחלה גם במצבים שבהם הבדיקות המקובלות מתקשות לעשות זאת". ד"ר מרובקה הוסיף כי הברקודים אמנם ייחודיים לכל חולה, אך נמצאים בדגימות בכמויות זעירות מאוד. לדבריו, האתגר היה לפתח שיטה חישובית שתוכל "למצוא את המחט בערימת השחת". לטענת החוקרים, התוצאה היא שיטה מדויקת יותר, זולה יותר וקלה יותר לתפעול ביחס לשיטות הקיימות. "משמעות היסטורית" פרופ' שי יזרעאלי, לשעבר מנהל המערך ההמטו-אונקולוגי בשניידר וממובילי המחקר, הדגיש כי האתגר המרכזי בטיפול בלוקמיה הוא לדעת אם המחלה באמת נעלמה או אם נותרו בגוף תאים בודדים שעלולים לגרום לה לחזור. לדבריו, למחקר יש גם משמעות היסטורית. הוא ציין את תרומתה של פרופ' רינה זייצוב ז"ל, ממייסדות תחום ההמטולוגיה-אונקולוגיה של ילדים בישראל, שפעלה להקמת בנק רקמות שבו נשמרו לאורך השנים דגימות של חולי סרטן. "הודות לחזון הזה, אנחנו יכולים היום להשתמש בדגימות שנאספו לפני שנים רבות ולהפיק מהן תגליות שעשויות להשפיע על הטיפול בילדים ברחבי העולם", אמר. הדרך לשימוש בבתי החולים עדיין ארוכה למרות התוצאות המעודדות, החוקרים מדגישים כי השיטה עדיין אינה כלי קליני שגרתי. נדרשים מחקרים נוספים ואימות של הממצאים במרכזים רפואיים נוספים בעולם לפני שניתן יהיה להשתמש בה באופן נרחב בטיפול ובמעקב אחר ילדים עם לוקמיה. אם הממצאים יאושרו במחקרים עתידיים, השיטה עשויה להפוך בעתיד לכלי נוסף במעקב אחר לוקמיה בילדים, ואולי גם בחולים מבוגרים. היתרון הפוטנציאלי שלה פשוט להבנה: במקום לחכות שהמחלה תהיה גדולה מספיק כדי שניתן יהיה לראות אותה, לנסות לזהות את ה"טביעות" הגנטיות שלה כשהיא עדיין מסתתרת במספר קטן מאוד של תאים.